מיומנה של לקוחה:
המשחק האהוב עלי בתור ילדה היה טאקי. מהרגע שהגיח לאוויר העולם שיחקנו בו בכל מקום אפשרי, בבית, מתחת לבניין עם כל ילדי השכונה, צועקים, מתבאסים, מפסידים ומנצחים, אפילו לבית הספר הוא הלך איתי לטובת ההפסקות ותמיד היה קשה לבחור בין גומי/חבל וטאקי.
עם השנים והעובדה שהתבגרתי, מקומו של הטאקי נדחק, משחקים משופרים, צבעונים יותר, מרגשים יותר, מתוחכמים יותר הומצאו. כשילדי גדלו חזרתי לאהבתי הישנה והטאקי חזר להיות אורח של קבע בביתנו. אבל מעולם בכל שנות הזוגיות שלי איתו לא יצא לי לראות שמשחקים טאקי ישובים על שולחן קק"ל באמצע הנחל, כפות הרגלים נוגעות לא נוגעות במים הקרים. על השולחן קערת אבטיחים קרירים, ביד כוס שייק פירות מרענן, מסביב ערסלים, שקט ופכפוך של מים. אין לי מילים להתחיל להודות.